מה בעצם עושה הסכם רכישה הדדית?
זהו החוזה שמשיב על השאלה הקשה ביותר בכל שותפות: אם אחד הבעלים נפטר או חייב לפרוש, מי קונה את חלקו, באיזה מחיר ובאיזה כסף. בלי הסכם כזה, חלקו של השותף שנפטר עובר לעיזבון, ומשמעות הדבר עשויה להיות ניהול העסק לצד בן זוג שכול שמעולם לא רצה בכך, או מכירה כפויה.
את ההסכם עצמו מנסח עורך הדין שלכם. מה שהביטוח פותר הוא השאלה השלישית, הכסף, כי חובת הרכישה נוחתת בדיוק ברגע שבו העסק הכי שברירי. הסכם שמחייב את הבעלים הנותרים לקנות בלי להבטיח את המימון פשוט הופך טרגדיה לחוב.
איך ביטוח חיים מממן את הרכישה?
כל אחד מהבעלים מבוטח, וכשאחד נפטר, תגמולי הפוליסה מספקים את המזומן שרוכש את חלקו מהעיזבון במחיר המוסכם. המשפחה מקבלת תשלום מהיר והוגן, הבעלים הנותרים מקבלים את החברה בצורה נקייה, ואיש אינו לווה כנגד עסק פצוע.
שני המבנים הקלאסיים הם רכישה צולבת, שבה הבעלים מחזיקים פוליסות זה על זה וקונים את החלק ישירות, ורכישה על ידי החברה, שבה החברה מחזיקה בפוליסות ופודה את החלק. מה שמתאים תלוי במספר הבעלים, בשיקולי המס שרואה החשבון שלכם ישקול, ובאופן שבו ההסכם נוסח. פסיקה פדרלית עדכנית גם שינתה את האופן שבו פוליסות שהחברה מחזיקה עשויות להשפיע על שווי החברה לצורכי מס עיזבון, ולכן זו שיחה של שלושה כיסאות: עורך הדין שלכם, רואה החשבון שלכם והסוכן שלכם, יחד. נוח לנו להיות אחד משלושת הכיסאות ואנחנו משתפים פעולה בשמחה עם השניים האחרים.
כמה זה עולה, ומתי שותפים צריכים להסדיר את זה?
העלות תלויה בגיל ובמצב הבריאות של כל אחד מהבעלים ובסכומי הכיסוי שהערכת השווי דורשת, כאשר ביטוח לתקופה בדרך כלל עושה את העבודה במחיר סביר בשנים שבהן השותפות זקוקה להגנה. הזמן הנכון הוא עכשיו, כל עוד כל שותף בר ביטוח, כי אבחנה אחת יכולה להפוך את כל המבנה לבלתי אפשרי.
התבנית שאנחנו רואים שוב ושוב: השותפים מסכימים שהרכישה ההדדית חשובה, דוחים אותה מאחורי עבודה דחופה, וחוזרים אליה רק כשמצב הבריאות של מישהו משתנה, ואז הכיסוי יקר או לא זמין והאפשרויות מצטמצמות לרעות בלבד. שעה אחת עם מספרים אמיתיים סוגרת את זה. אנחנו עורכים את ההשוואה בין חברות, והפוליסות מוחזקות בדיוק כפי שההסכם מגדיר.